הודו-לייט לא לצעירים - לאן, מתי ואיך נוסעים 

מאמר מאת: רמי הסמן 

לאן נוסעים - דרמסאלה או גואה? מתי יש מונסון? לכמה זמן? איך טסים? אלו הן ארבעת השאלות הראשונות שעולות, אחרי שקיבלנו החלטה עקרונית שאנחנו מעוניינים לחוות את החוויה ההודית. 

קודם כל לאן. כפי שלימדו אותנו בשיעורי גיאוגרפיה, או שלא לימדו אותנו, הודו היא לא רק מדינה אלא גם תת-יבשת. גדולה. שלא ניתן להכירה לעומק בביקור אחד בודד. מה שכן ניתן, זה להתרכז באזור אחד ממוקד, או לסרוק את אתרי הביקור המובילים. בדרך כלל רוב המטיילים נוסעים או לאתרי הביקור בצפון-מערב הודו, או לדרום. כמות התיירים שמגיעים להודו, יחסית עדיין נמוכה בהשוואה לגודלה ולכמות הרב של אטרקציות שהיא מציאה (כמעט 5 מיליון לעומת 22 מיליון לסין).

שאלה שנייה מתי? הסוגיה של לאן קשורה בשאלת המתי. הקיץ ההודי מתאפיין בגשמי מונסון עזים. רשמית אמורים להסתיים בשבוע השלישי של חודש אוגוסט, בחלק מאזורי הצפון (בספטמבר בדלהי, באוקטובר ברוב חלקי המדינה). אך לדברי ההודים, שום הנחה לגבי מזג האוויר איננה יציבה. השנה גשמי המונסון גלשו לתחילת ספטמבר, ולמרות שנחתנו בסוף אוגוסט, עדיין הספקנו לתפוס כמה פעמים את גשמי המונסון, גם באזורי הצפון. בכל מקרה לפני שבוחרים את אתרי היעד, מומלץ לבדוק את מאפייני מזג האוויר ב-  http://www.weather.com (לא לכל האזורים בהודו יש עדכונים מלאים); או, באתר חליפי שנותן יותר מידע על יותר יעדים בהודו (אבל טיפה פחות נוח) http://www.wunderground.com.

מה כן ברור, ואילו עצות אני קיבלתי. לדרום לא נוסעים בחודשים החמים, כי פשוט חם מאוד עד בלתי נסבל; ויש גשמי מונסון עזים. רק שהם חלים בתקופה יותר מאוחרת בשנה. כשבדקתי ברשת, הנתונים היו טיפה שונים. כל אתר עם חודשי המונסון שלו. אבל בסיכומו של עניין ויתרנו על הדרום, בגלל מועד הביקור שלנו.

רוצים לנסוע לצפון להרי ההימלאיה? גם כאן התשובה מורכבת. טיול לצפון הרחוק לבירתה של ממלכת לדאק העתיקה, לעיר 'לה' בגובה 3500 מ', יכול להיערך אך ורק בחודשי הקיץ. באמצע חודש ספטמבר, כל שנה, נסגרים כבישי הגישה ההרריים לאזור. הם נפתחים מחדש בסביבות חודש אפריל. בטיול לאזור דרמסאלה בגובה 1475 מ', מקום מושבו של הדלאי לאמה, עלינו לקחת בחשבון את גשמי המונסון הקיציים (יולי-אוגוסט). בנוסף, את העובדה שבחורף מאוד קר. בטיול לאזור מנאלי בגובה 1950 מ' (המכונים 'האלפים ההודיים'), חלק מכבישי הגישה לאתרי הביקור הפופולאריים באזור סגורים בחודשי החורף, ובנוסף מאוד קר. ההודים מגיעים בהמוניהם למנאלי וסביבותיה החל מה-15 לספטמבר. המסקנה המאוד ברורה - ל'לה' נוסעים בין מאי לאוגוסט. למנאלי בחודשים מאי-יוני או בספטמבר-אוקטובר. לדרמסאלה או באביב או בסתיו.

שאלת הכמה זמן? להודו לא קופצים. ראשית, מאחר ומדובר בהרפתקה. לפחות בפעם הראשונה. שנית, אין טיסות צ'רטר זולות. להודו 'נוסעים'. לממש לחוצים בזמן, אל תיקחו פחות משבועיים. לאלו המצויים בחופשה מתמשכת, בין עבודות, כמה חודשים יהיה מצוין. לעובדים הרגועים, חודש יהיה משך הזמן האידיאלי. גם תראו מספיק, גם תספיקו הרבה, וגם יהיה לכם די זמן לספוג מספר מקומות לעומק.

איך טסים? שאלה פשוטה ותשובה פשוטה. כאזרח גאה של מדינת הלאום בחרתי קודם כל לבדוק את מה שהייתה פעם חברת התעופה הלאומית שלנו. התבררו מספר עובדות. הראשונה, שחברת אלעל טסה אך ורק למומביי (בומביי). אין לה טיסות לדלהי. השנייה, שמחיר הטיסה הלוך ושוב למומביי בסוף הקיץ הגיע לכמעט $1,500. די מוגזם. בכל אופן, לא מדובר בטיסה טרנס-אטלנטית. הבנתי שכנראה גם מסלול הטיסה של אלעל יחסית ארוך (בגלל מגבלות תעופה אוויריים מעל מדינות ערב). האופציה החליפית שכל ותיקי הודו המליצו עליה חד משמעית: Royal Jordanian. חברת התעופה הלאומית של המלך עבדאללה. גם טסה לדלהי וגם למומביי, והכול במחיר שווה נפש של כ-$1,000 בממוצע. מה אמרו? "החברה מוצלחת, השהות בעמאן קצרה, המטוסים חדשים, השירות מעולה". בקיצור לא היו שום טענות. כיצד בוחרים מועד טיסה. נכנסים לאתר החברה, בודקים את מחירי הטיסה במהלך שבוע שלם, ובוחרים את היום הזול ביותר. גם כאן יכולים להיות הפרשי מחירים.

נקודה נוספת ומאוד חשובה: מהיכן נכנסים להודו? בגדול יש שתי אופציות מרכזיות - או לנחות במומביי או בדלהי. במבחן ההשוואה בין השתיים, דלהי הרבה יותר קלה ממומביי. כך לדברי בעלי הניסיון. מומביי דחוסה יותר, פקוקה יותר, מסריחה יותר. אף אחד לא אוהב אותה. דלהי קצת יותר נסבלת. בנוסף, אם הטיול שלנו מתרכז בצפון-מערב הודו אז נוחתים בצפון-מערב המדינה, ודלהי היא נקודת הכניסה. גם יותר קלה וגם יותר קרובה. בכלל אם הקונספט שלנו הוא 'הודו-לייט', בוחרים בדלהי.

המסקנה מדברים אלו מאוד ברורה. נוחתים בדלהי וטסים ב-Royal Jordanian. הטיסה מתל אביב לעמאן אורכת כ-45 דקות (במטוס דו-מושבי בכל צד; פחות או יותר כמו לאילת). ממתינים בשדה התעופה בעמאן כשעתיים. יש מזנון נחמד מצד ימין. הכיסאות נראים מלכותיים, אבל הם לא כל כך נוחים, אבל האוכל בהחלט טוב. משם ממשיכים בטיסה לדלהי שאורכת כחמש שעות (במטוס איירבוס מרווח).

מאחר ואנחנו קיבלנו החלטה לבקר בהודו בחודש ספטמבר, בחרנו להתמקד בצפון-מערב המדינה. כשהתחלנו לתכנן את מסלול הטיול, אחרי התלבטויות החלטנו לנחות בדלהי. לשהות בעיר כשלושה ימים. הזמנו טיסה מדלהי לדרמסאלה. גם כאן היה סיפור מורכב. אחרי אין ספור ניסיונות להזמין טיסות פנים באמצעות אתרי חברות התעופה ההודיות ואתרי האינטרנט המיועדים לתיירים, התבררה לנו עובדה מצערת. אם אין לך כרטיס אשראי הודי - דהיינו אתה תושב הודו - אתה לא יכול להזמין טיסות באתרי האינטרנט הללו.

קיבלנו המלצות על חברת התעופה הפנים-ארצית Air Deccan (שייכת לקבוצת King Fisher). בדקנו באתר שלהם את אופציות הטיסה. לא כל החברות טסות לכל היעדים. בחרנו את המועד המועדף עלינו וביקשנו מסוכן הנסיעות הישראלי שלנו לאתר בארץ ספק תעופה המוכר כרטיסים של החברה. בבדיקה שערכנו עם חברת איסתא התברר שהם אינם מוכרים כרטיסים ל-Air Deccan. למה? לא ברור. סגרנו את הטיסה לדרמסאלה. משם היה לנו מסלול מתוכנן פחות או יותר, אבל בחרנו לאמץ את הקונספט "בהודו זורמים". מתאים, נשארים. לא מתאים, ממשיכים הלאה ליעד הבא. לא הזמנו טיסות נוספות. הדבר היחידי שידענו, זה מתי הטיסה חזרה מדלהי לעמאן ומשם חזרה הביתה לתל אביב.

בקיצור הגיע הזמן לצאת לדרך ולספר לכם מה קרה בטיול.

את זה נתחיל בפוסט השלישי, הבא בסדרה.

הודו-לייט 2008

סדרת מאמרים על טיול לצפון-מערב הודו

מאמר שני בסדרה

המאמר הראשון בסדרה - הודו לא לצעירים